top of page
רחובות ניו יורק - דצמבר 2019
" אלוהים איזה עולם דפוק, נמאס לי כבר לרדוף אחרי מתבגרים.
ידעתי שאתה יכול לשמוע אותי, ידעתי שמשהו חייב לגרום לך לעצור, להירגע בתוך כל הכאוס הזה. "דניאל! אני מצטער! מצטער כל כך, אני אוהב אותך! אני אוהב אותך!" צרחתי שוב ושוב.
עצרת.
הגעתי אליך, כרעתי על ברכי ברחוב ההומה והתחבקנו.
זה היה חיבוק חדש, חיבוק שמעולם לא התחבקנו כך קודם, ואז אמרת את מה שלא אשכח לעולם.
"כאן אתה לא אבא, אתה לא גר איתי כאן, אתה לא מבין כלום, אל תשאל אותי שאלות כאלו".
ואני בכיתי את עצמי אל תוך הכתפיים הקטנות שלך, ולא עזבנו זה את זה למשך דקות רבות־רבות,
רבות כמו כמות כל גרגירי החול בכל השעונים כולם".
bottom of page